איך קוראים נכון סימון תזונתי?

כולנו מכירים את הסימון התזונתי המודפס על אריזות המוצרים השונים. המטרה שלו ברורה והגיונית, לספק לצרכנים מידע על הרכב המזון אותו הם צורכים. רובנו נעזרים בסימון התזונתי בכדי לבחון את כמות החלבון, השומן או הקלוריות במאכל מסויים, לטובת קבלת החלטות טובות יותר לגבי התזונה שלנו, שכן אין דרך אמיתי לדעת מה מכיל מוצר מזון כלשהו מבלי שהיצרן יספק נתונים אלו.

הסימון התזונתי, או התווית התזונתית הכתובה על אריזות המזון היא, כאמור, הדרך היחידה שלנו כצרכנים לדעת מה מכיל מוצר מזון כלשהו, להעריך כמויות ולבצע החלטות תזונתיות נבונות בהתאם לדיאטה. ע”פ חוקי מדינת ישראל, כל מוצר מזון חייב בפירוט רכיבי המזון שבו לצד תכולת המזון, כמותו, מרכיביו, תאריך תפוגה והמלצות לאחסונו. הסימון התזונתי מתייחס ל-100 גר’\כמות ליחידה ובכך מאפשר השוואה בכמויות רכיבי תזונה זהים במוצרים שונים.

מה חייב להיכלל בסימון מוצרי מזון?

מוצר מזון הנמכר בישראל נדרש לסמן על אריזתו את שם המזון, פרטי היצרן לרבות החברה המשווקת והחברה שארזה את המוצר, כמו כן, פרטי היבואן וארץ הייצור במקרה של מוצרים מיובאים, תכולת המוצר במשקל (גרמים או ק”ג) או בנפח (מיליליטר או ליטר), תאריכי הייצור והתפוגה, הוראות אחסנה הובלה ושימוש וכשרות. מהם הנתונים החשובים ביותר עבורנו וכיצד קוראים אותם בצורה נכונה?

רשימת רכיבי המוצר – בתווית המזון מופיע מידע לגבי רכיבי המזון (חומרי מוצא ותוספות) אשר שימשו בייצורו. רכיבי המזון יפורטו בסדר יורד על פי תכולתם היחסית במשקל המוצר, מהתכולה הגדולה לתכולה הקטנה ביותר. כלומר, הרכיב שכמותו במוצר היא הגדולה ביותר יופיע ראשון ברשימת הרכיבים, והמרכיב שכמותו היא הקטנה ביותר, יופיע בה אחרון. במוצר המצורף בתמונה ניתן לראות כי הוא מכיל דגנים מלאים (קמח חיטה מלאה ושיבולת שועל מלאה) בכמות הגדולה ביותר, ועל כן מופיע ראשון ברשימה, אם כי לא 100% מהדגנים במוצר הם דגנים מלאים.

להמשך קריאה: על חשיבות הברזל בפעילות גופנית

סימון תזונתי – תכולת הערכים התזונתיים של המוצר – “בסימון התזונתי חובה לפרט את הערך הקלורי, את תכולת החלבונים, הפחמימות, השומנים והנתרן. יש לפרט גם את שיעור הכולסטרול, השומן הרווי וחומצות שומן טראנס.–זהו בעצם אותו סימון תזונתי שאנו מכירים, רשימה של כל כמויות הערכים התזונתיים ל-100 גרם מוצר. במוצרים ששיעור סך השומן בהם קטן מ-2%, היצרן אינו מחוייב להציג נתוני שומן רווי, שומן טראנס וכו’, אך ליעיתים המידע מוצג באופן וולנטרי ע”י היצרן, יחד עם מרכיבים נוספים, כפי שניתן לראות בטבלה למטה.

על אף שהסימון אמור להיות פשוט, תעשיית המזון והחוק עלולים להיות מטעים, ואף לגרום לבלבול בהבנת תכולת המוצר ובבחירות שגויות. הסימון התזונתי מורכב מ-2 חלקים. החלק הראשון שלרוב מצוי בקדמת האריזה, מכיל את “המידע השיווקי” של המוצר. למשל, על אריזת דגני הבוקר שהצגנו בתמונה למעלה, כתוב כי המוצר עשוי מדגנים מלאים ואורז. צרכן שאינו בקיא בסימון התזונתי, או שלא נוהג להקדיש לסימון את הדעת, עלול לחשוב כי מדובר ב-100% מדגנים מלאים. אולם הדבר איננו מדויק, המוצר אכן מכיל דגנים מלאים, אבל לא 100% ממנו הוא אכן דגנים מלאים אלא רק כחצי, לכן יש לשים לב גם לחלק השני של המוצר הכולל את רשימת רכיבי המוצר וטבלת הסימון התזונתי.

דוגמא נוספת לטעות נפוצה היא שימוש במונחים שונים למילה סוכר באותו מוצר, למשל סוכר, סוכר חום, סירופ גלוקוזה, סירופ סוכר חום, פרוקטוזה, דקסטרוז וכו’, למרות שהחומרים שונים ברמת העיקרון, מדובר בסוכרים פשוטים שלרוב ההבדל ביניהם לא באמת משנה למי שמנסה להימנע מהם.

להמשך קריאה: 5 מזונות פופולריים המעלים את קצב חילוף החומרים, האמנם?

סימני רשות נוספים

יצרנים יכולים להוסיף על תווית המזון תיאורים מילוליים של ההרכב התזונתי או נוכחותם של רכיבים תזונתיים מסוימים, בתיאורים מקדימים כגון: “נטול…”, “ללא…”, “דל…”, “דל מאד ב…”, “מופחת…”, “קל”, “דיאט” וכדומה אשר גם הם עלולים לגרום לבלבול. ריכזנו אותם לטבלה מסודרת:

שורה תחתונה

הסימון התזונתי המצוי במוצרי המזון מאפשר, לנו כצרכנים, לבצע החלטות תזונתיות מושכלות. בבואנו לבחור מוצר מומלץ להביט ברשימת הרכיבים התזונתיים ולראות כי רכיבים פחות מומלצים לצריכה (כמו סוכר) אינם מצויים, או מצויים במקומות האחרונים ברשימת הרכיבים, מה שמעיד על כמות קטנה. בנוסף, לפי טבלת הסימון התזונתי ניתן לראות כיצד המוצר משתלב עם התפריט מבחינת ערך קלורי, פחמימות, חלבונים, שומנים וכו’ ובכך לשמור על התזונה שלכם בצורה טובה יותר.